20.1.2013
ומה עם המרוקאים?
יהודים בפז, מרוקו
בשנים האחרונות אני עוסק רבות בנסיבות שבהן הגיעו יהודי ארצות ערב לישראל. בהרצאות שאני נושא בעניין זה אני שב ונשאל: מדוע יהודים מארצות ערב אינם מספרים על החוויות הקשו שפקדו אותם? כולם יודעים על היחס ליהודים ביבשת אירופה, אבל על מצבם של היהודים בארצות ערב כמעט ולא מדברים. בעיקר נשאלת השאלה הזאת לגבי יהודי מרוקו, שלפי אמונה רווחת היה מצבם בארץ הולדתם מצוין, והסיבה לעלייתם לישראל היתה “ציונות בלבד”.
השבוע שלחה לי סיון ויזמן, סטודנטית למשפטים במכללה האקדמית קרית אונו, את עבודת הסמינריון שלה שעוסקת במעמדם המשפטי של יהודי ארצות ערב. מתברר כי אפילו היא, נכדה לסב יליד מרוקו, לא ידעה דבר על הנסיבות האמיתיות שהביאו אותו לישראל, ועל היחס שלו זכו הוא ומשפחתו. ברשותה אני מצרף את דברי המבוא שלה לעבודת הסמינריון:
“ביושבי ערב אחד עם חברי הקרוב, זיאד אבו אלוהה, נדדה שיחתנו אל געגועיו למשפחתו. זיאד, צאצא לפליטים פלסטינים ממזרח ירושלים, קונן על מעמדם של הפליטים, ועל זכות השיבה שלדידו הכרחית לתהליך השלום. הוא הצר על האבטלה הגואה והצפיפות במחנות הפליטים. הוא דיבר על עוולות, חוסר צדק ותחושת ניכור של הפלסטינים כלפי מדינת ישראל.
“רחשתי אמפתיה לכאבו, ושאלתיו אם הוא יודע כי תחושות דומות חשים יהודים רבים אשר מוצאם ממדינות ערב. זיאד פער עיניו וביקש שאסביר. סיפרתי לו את ששמעתי אודות יהודי אחד יליד מרוקו והתלאות אשר עבר, כמו רבים כמוהו, עת אולץ לעקור ממולדתו ולעלות למדינה שזה עתה כוננה, מדינת ישראל. סיפרתי לו את סיפורו של מרדושה.
“מרדושה היה בעל מפעל גדול ומשגשג בעיר מרקש שבמרוקו. היה לו בית רחב ידיים, ומעמד חברתי וכלכלי גבוה, שהקנו לו השפעה רבה בקהילתו, כבוד רב וחיי רווחה. מיד לאחר הכרזת עצמאותה של מדינת ישראל, רבים מתושבי מרוקו החלו להתנכל ליהודים, התנכלות שכללה הצתת בתי כנסת, בתי מגורים, חנויות ומפעלים, לרבות מפעלו שלו, רגימת בתי היהודים באבנים ועוד. ילדים יהודים הוכו בעוברם ברחוב ב’שעות האסורות’, שבהן הוטל עוצר על היהודים. נערות יהודיות, כמו בתו הבכורה של מרדושה, סבלו התנכלויות והטרדות…
“מקרה אחד זיעזע את המשפחה וגרם לה לנטוש את מולדתה ולעלות לישראל. רחל, בתו הגדולה של מרדושה, חלתה בילדותה במחלה נדירה. כאשר פנה מרדושה לבקש עבור בתו טיפול רפואי, סירבו כל הרופאים שאליהם פנה לטפל בה, בטענה כי היא יהודייה. מרדושה החליט לנטוש את מולדתו ולעלות עם משפחתו לישראל ללא כל הרכוש שצבר, שכן השלטונות אסרו עליו לקחת את ממונו. הוא נטש את ביתו, את המפעל ואת חייו הנוחים, והגיע לישראל חסר כל. בתו הבכורה התעוורה לבסוף, מכיוון שלא קיבלה טיפול רפואי בזמן.
“אך לילדיו ולנכדיו שנולדו בישראל סיפר שעלה לארץ ממניעים ציוניים. הוא מעולם לא חלק עם איש את תלאותיו.
“מרדושה היה סבי”.
עבודת הסמינריון היא אקדמית, ורק דברי המבוא האלה כוללים התייחסות אישית. סיון סיפרה לי כי הדבר שהפתיע אותה יותר מכל היה הגילוי שגם משפחתה עזבה את מרוקו בגלל התנכלות בלתי נסבלת. “ידעתי שסבי היה אדם עשיר עוד בטרם כתיבת העבודה”, לדבריה, “אבל מעולם לא ידעתי שהוא עזב כתוצאה מפרעות. לתומי חשבתי, כמו שהוא הציג לנו הנכדים, כי הוא הגיע לישראל ממניעים ציוניים בלבד. האחים שלו תמיד סיפרו על דירת הפאר שהיתה לו במרקש, לעומת העוני הרב שבו הוא חי מאז שהגיע לארץ. גם לא ידעתי כי דודתי רחל לא קיבלה טיפול רפואי, ועל כן התעוורה. סבי לא רצה אף פעם להתלונן, בהיותו אדם מאוד ציוני ופטריוטי. הוא מעולם לא הסכים לקבל נדבות וטען כי הדבר הכי טוב שעשה זה להגיע לארץ. רק לאחר שהתחלתי לחקור את הנושא, גיליתי את העובדות האלה. גיליתי שהיה להם אמנם בית יפה עם משרתים, אבל שהמשרתים נהפכו מחברים לאויבים בין לילה. למדתי על בקבוקי תבערה שנזרקו לבית. על התנכלויות שבניו הגדולים סבלו. ועוד ועוד”.
ישראלים רבים אינם מודעים לנסיבות האמיתיות שהביאו את הוריהם וסביהם להגיע לישראל. הם אינם יודעים כיצד נראו באמת חייהם של יהודים – בארצות ערב כמו גם באירופה. היסטוריה שלמה כאילו נמחקה.
חוסר הידע הזה יוצר קושי לנסח במלים את הצורך במדינה ליהודים, שנועדה בראש ובראשונה לאפשר להם לחיות בפעם הראשונה מזה דורות ללא אפליה וללא חשש מתמיד מהסביבה – מטרה שאכן הושגה.
אולי כדאי שישראלים ילידי הארץ יבדקו עם הוריהם וסביהם מה באמת הביא אותם לישראל.