עדי שורץ, כתיבה, עריכה שרותי תוכן

“קיומה של אונר”א – כישלון”

היחס השלילי שחשים ישראלים כלפי אונר”א מובן לחלוטין. פעילות לא חוקית, כמו ירי טילים לעבר ישראל, לא תביא לפלסטינים את הזכויות שלהם. סוכנות אונר”א לא היתה צריכה להתקיים אחרי כל כך הרבה שנים – ותושבי ×¢×–×” צריכים להוכיח לשכניהם שהם אכן מחויבים לשלום.

אלה הן כמה מההתבטאויות המעניינות ביותר שהשמיע בראיון נרחב ראש סוכנות אונר”א (UNRWA) בעזה, ×’’ון ×’×™× ×’. תפקידה של אונר”א, “סוכנות הסעד והתעסוקה של האו”ם לפליטים פלסטינים”, הוא להעניק שירותי חינוך ורווחה לכ-4.8 מיליון בני אדם, שמוגדרים על ידה כפליטים נכון להיום – ברצועת ×¢×–×”, בגדה המערבית, בלבנון, בירדן ובסוריה.

פגשתי את גינג בחודש האחרון לשתי שיחות ממושכות פנים אל פנים. בין לבין, וגם לאחר מכן, המשכנו להתכתב עוד כמה פעמים במייל. בן 44, עורך דין במקצועו וקצין לשעבר בצבא אירלנד, הגיע גינג לעזה בפברואר 2006 לאחר ששימש במשרות הומניטאריות ברואנדה ובבלקן. שתי מטרות היו מבחינתו לראיון: האחת, לנסות ולפתוח בדיאלוג עם הציבור בישראל. והשנייה, לנסות ולשכנע כי יש להפריד בין המצב ההומניטארי הקשה ברצועה לבין הסכסוך הפוליטי בין ישראל לפלסטינים. שני הדברים, לדעת גינג, לא צריכים להיות קשורים אחד לשני.

×’×™× ×’ סבור שיותר מדי פעמים בשנים האחרונות עברו חתולים שחורים בין הסוכנות שלו לבין מדינת ישראל, ובשל כך אולי סבורים מרבית הישראלים ×›×™ אונר”א היא ארגון אנטי-ישראלי. אבל, הוא אומר, ×–×” ממש לא המצב. “אני רוצה לפתוח דף חדש עם הציבור בישראל, שכן הגעתי למסקנה שיש אי-הבנה רבה בישראל בקשר לתפקיד של אונר”א, במידה רבה באשמתנו. אני מבין לחלוטין את היחס השלילי שחשים ישראלים כלפי אונר”א. יש הרבה שאלות קשות, ועלינו לענות עליהן. אבל אני מקווה שנוכל לעשות את ×–×” על בסיס של תקשורת טובה יותר”.

סוכנות אונר”א לא יצרה את הסכסוך הישראלי-ערבי, הזכיר ×’×™× ×’, ויש לשפוט אותה לפי פעולותיה בתחומים שעליהם היא מופקדת, ובעיקר חינוך ורווחה. “לאונר”א אין שום תפקיד פוליטי”, אומר ×’×™× ×’, “וחשוב שהישראלים יבינו שאנחנו עוסקים אך ורק בצד ההומניטארי. כשם שלא מאשימים את שר החינוך על כישלונות בתחום החוץ, כך אין סיבה להאשים את אונר”א בכך שעדיין לא הושג הסכם פוליטי בין הצדדים”.

עיקר גאוותו היא על בתי הספר של אונר”א, שם לדבריו “מלמדים את הילדים לקחת אחריות על המעשים שלהם ומסבירים להם שיש למעשים של הפלסטינים חלק במצב שלהם. אנחנו מנסים לשכנע את הילדים הפלסטינים שהדרך קדימה מבחינתם היא אימוץ ערכים אוניברסאליים והתנהגות אחראית. אנחנו מלמדים אותם מכיתה א’ שהדרך להשיג את הזכויות שלהם היא קודם כל לנהוג לפי החוקים. אנחנו מלמדים אותם על נלסון מנדלה, מרטין לותר קינג וגנדי, כדי להראות להם איך אנשים אחרים השיגו את הזכויות שלהם, וזה בטח לא יקרה על ידי ירי רקטות לשדרות”.

האם תושבי עזה מספיק מודעים לאחריות שלהם למצב לדעתך?

“לא, אבל ×–×” צריך להיות ברור: אין שום מחילה לפעילות לא חוקית כמו ירי טילים לישראל, ואנחנו מסבירים לילדים בעזה את התרומה של ×–×” למצב שלהם. אנחנו גם מנסים לומר להם שבצד ×”×–×” של הגבול חיים בני אדם הגונים, שבסך הכל רוצים פתרון של שלום לסכסוך, אבל שיש להם דאגה לגיטימית לביטחונם. לנוכח העבר, תושבי ×¢×–×” צריכים להוכיח לשכניהם שהם אכן מחויבים לשלום”.

יחסיו של ×’×™× ×’ עם ארגון חמאס השולט ברצועה רחוקים מלהיות טובים, והוא אף ×”×™×” יעד לניסיון התנקשות כושל בשנת 2007. “ברצועת ×¢×–×” יש הרבה אלימות”, הוא אומר. “חלק מהאוכלוסייה אלים וקיצוני מאוד, וממלא תפקיד הרסני. יש אלימות שמופנית החוצה כלפי ישראל, אבל גם כלפי פנים, כמו למשל כלפי מוסדות החינוך של אונר”א. אנחנו מחנכים לשוויון בין המינים, אז הקיצוניים אומרים שאנחנו הופכים את החברה הפלסטינית לנשית. האלימות הזאת מכוונת כלפי כל מי שמנסה לקדם ערכים אנושיים אוניברסאליים”.

בשאלה על חלקו של חמאס במצב ברצועה, אומר ×’×™× ×’ ×›×™ “כלכלת ×¢×–×” קרסה מאז שחמאס עלה לשלטון, ונוצר עוני חסר תקדים ברמתו. השירותים הציבוריים נמצאים במצב של עומס יתר, מכיוון שאין השקעות ואין פיתוח. חמאס ממלא תפקיד שולי בכלכלת תושבי ×¢×–×”, שכן הקהילה הבינלאומית היא זו שמחזיקה את התושבים באמצעות תרומות”.

אלא שגינג הוא אדם אופטימי. החדשות הטובות, הוא אומר, הן שרק מיעוט מתושבי הרצועה תומך באלימות, ואילו הרוב המכריע מעוניין בפתרון של שלום עם ישראל, במתכונת של שתי מדינות. “מה שהייתי מבקש”, אומר ×’×™× ×’, “הוא שגם בצד ×”×–×” ייתנו הישראלים סיכוי ויבינו שבעזה אנשים רוצים שלום ושותפים בסופו של דבר לאותם ערכים”.

לא כולם מסכימים לתיאור האופטימי ×”×–×”. כתבים של העיתון “ניו יורק טיימס” בילו כשבועיים בעזה ביולי האחרון ופירסמו לאחר מכן רפורטאז’×” נרחבת, ובה נכתב בין היתר:

“אם שואלים את תושבי ×¢×–×” כיצד יש לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, התשובה האוטומטית שלהם בדרך כלל היא שיש להעיף מכאן את ישראל. ‘כל האדמה היא שלנו’, אומר רמזי, מורה מרפיח, ומשמיע דעה מקובלת מאוד. ‘עלינו להפוך את היהודים לפליטים ואז שהקהילה הבינלאומית תטפל בהם'”. עבדל קאדר אסמעיל, שחקן תיאטרון בן 24 מעזה, אמר לעיתון ×›×™ “אין לנו בעיה עם זכותה של ישראל להתקיים, רק לא בפלסטין. בצרפת או ברוסיה, אבל לא בפלסטין. כאן ×–×” הבית שלנו”.

מדוע לדעתך צריכים ישראלים להתעניין במצבו ההומניטארי של מי שרוצה להפוך אותם לפליטים?

“יש עשרות אלפי קיצונים בעזה, אבל מהיכרותי מהשטח, יש הרבה יותר אנשים שתומכים בפתרון של שלום. מבחינתי, מדינת ישראל היא עובדה קיימת וכל מי שמקדם אג’נדה אחרת הוא אדם קיצוני שלא עולה בקנה אחד עם הסטנדרטים שלנו”.

אז לדעתך אם יתקיימו מחר בחירות בעזה, חמאס יובס?

“ברגע שמנסים לפשט את המצב הפוליטי באזור, העניין מתחיל להסתבך. אבל אני בטוח לגמרי שרוב האוכלוסייה היא שוחרת שלום, אנשים הגונים שמעוניינים להגיע לפתרון הסכסוך”.

מה הביטויים לכך בשטח? איפה המאמרים שהם כותבים, ההפגנות ברחוב, הארגונים הלא-ממשלתיים שפועלים למען הסכם שלום?

“עובדה היא שהם שולחים את הילדים שלהם לבתי הספר של אונר”א ולא של חמאס. ועובדה היא שאנשי עסקים רבים מעדיפים לסחור בצורה חוקית עם ישראל מאשר להמשיך את ההברחות דרך המנהרות. מרגע שהפעילות המסחרית עם ישראל חודשה, הסחר במנהרות קרס”.

העובדה שאנשים ויתרו על הסכנה שבמנהרות מעידה לדעתך על רצונם בשלום?

“כן, אחרת הם לא היו סוחרים עם ישראל”.

גם התושבים באיראן ובצפון קוריאה משלמים את מחיר המדיניות של המשטר שלהם. תושבי עזה בחרו בחמאס, והחמאס בחר להתעלם מכל ההסכמים ואפילו נמנע מהכרה בישראל. אז הקהילה הבינלאומית מבודדת אותם.

“השאלה היא מה הברירה שהיתה להם. זו כמובן לא אשמתה של ישראל, אבל הקהילה הבינלאומית צריכה לתת דין וחשבון על הדרך שבה התנהלו הבחירות בעזה”.

×’×™× ×’ אמר שאונר”א צריכה לדעתו להשיב על שאלות קשות, אז החלטתי לבדוק איתו כמה מהן. הראשונה נוגעת לעצם קיומה של הסוכנות. אונר”א הוקמה מכוח החלטה 302 של האומות המאוחדות מדצמבר 1949. משום מה החליט האו”ם שהפלסטינים יהיו קבוצת האוכלוסייה היחידה שתזכה לסוכנות נפרדת, וכל שאר עשרות מיליוני הפליטים בעולם (בעיקר באפריקה ובאסיה, אך גם בבלקן ובאמריקה הלטינית) טופלו במהלך השנים על ידי סוכנות או”ם אחת (הנציבות לענייני פליטים, UNHCR).

ביקורת קשה מאוד הוטחה עם השנים על תפקוד הסוכנות (ראו לדוגמה מאמר מאביב 2006 בכתב העת “תכלת”). בעוד שאחת המטלות המרכזיות של הנציבות העולמית לענייני פליטים היא לשקמם – ובכך גם נמדדת הצלחתה – סוכנות אונר”א אחראית רק לרווחה ולחינוך ואינה עוסקת בשיקום. ואכן, במקום שמספר הפליטים הפלסטינים יקטן עם השנים, כפי שקורה בקבוצות אוכלוסייה אחרות, מספרם רק הולך וגדל: מ-700 אלף בזמן הקמתה של אונר”א ל-4.8 מיליון כיום.

סיבה אחת לכך היא הדרך השונה והייחודית שבה מוגדרים הפליטים הפלסטינים. לפי המקובל בעולם, מי שמקבל אזרחות של מדינה חדשה אינו נחשב עוד לפליט (כך לדוגמה, מאות אלפי יהודים שעזבו את ארצות ערב כפליטים נקלטו בישראל והפסיקו להיחשב לפליטים). לעומת זאת, פליטים פלסטינים ממשיכים להיות זכאים לסיוע של אונר”א גם אחרי שקיבלו אזרחות חדשה, והדבר רלוונטי בעיקר לכ-2 מיליון הפליטים בירדן, שרובם בעלי אזרחות ירדנית. בנוסף, אונר”א הרחיבה את הגדרת הפליטות גם לצאצאיהם של הפליטים, בניגוד למקובל בעולם, וכל תינוק שנולד נחשב מיד לפליט.

“אין ספק שלא היינו אמורים להיות קיימים אחרי כל כך הרבה שנים”, אומר ×’×™× ×’, “ואני מבין לחלוטין את היחס הישראלי השלילי לארגון שלי, משום שעצם קיומו הוא עדות לכישלונה של הקהילה הבינלאומית למצוא פתרון לבעיה. יום הולדת 60 לסוכנות אונר”א, שחל לא מזמן, לא ×”×™×” מבחינתי רגע משמח אלא תזכורת לכישלון במציאת פתרון”.

מדוע אינכם משקמים את הפליטים?

“×–×” לא המנדט שלנו. האו”ם קבע לנו מנדט לפעול לרווחת הפליטים, ולא לשקמם. מלבד ×–×”, בעיית הפליטים היא בעיה שצריכה לעלות במסגרת המשא ומתן בין הצדדים, ואנחנו לא יכולים להשפיע על תוצאות המשא ומתן ×”×–×””.

רצועת עזה נמצאת כיום תחת שלטון פלסטיני. האם פנית לארגון חמאס כדי לשקם ביחד את הפליטים שם?

“מדוע שאעשה את ×–×”? אתה מבקש ממני לפתור את אחד מנושאי הליבה של הסכסוך, שאמורים להיפתר במסגרת המשא ומתן בין הצדדים. ×–×” לא המנדט שלנו”.

כל בר-דעת מבין שישראל לעולם לא תקבל לתחומה 4.8 מיליון פליטים, שכן אז היא תפסיק להיות מדינת העם היהודי. אי-שיקומם של הפליטים הוא לא מעשה נייטרלי: בכך אתם מנציחים את הסכסוך, ואף מחמירים אותו שכן מספר הפליטים גדל מדי יום.

“אונר”א מקבלת מנדט לפעול מהעצרת הכללית של האו”ם. היא לא מחליטה לבד מה לעשות. המנדט שלנו הוא לפעול, לא לפתור את הסכסוך”.

×’×™× ×’ סירב להתייחס לסדרה של שאלות בנוגע למידת ההגינות והסבירות של דו”×— גולדסטון, לאופיה של ספינת “מרמרה” הטורקית שניסתה להגיע לחופי ×¢×–×” ולתחושתם של ישראלים רבים ×›×™ הם מופלים לרעה במוסדות האו”ם השונים – כל זאת, בתואנה ×›×™ הוא “פקיד או”ם שאינו יכול להביע דעתו על עניינים אלה”. לשאלה למשל אם נראה לו סביר שמדינה עם משטר דמוקרטי – משטר שמטרתו המקורית של ארגון האו”ם היתה לקדם – תהיה מוקד למתקפות מצד מדינות טוטליטריות כמו לוב וקובה (כפי שהדבר קורה למשל ב”מועצה לזכויות אדם” של האו”ם), השיב ×’×™× ×’ ×›×™ “אינו יכול לענות לשאלות ישירות מסוג ×–×””.

אך מהביקורת שהוטחה בסוכנות מבפנים לא יכול ×”×™×” ×’×™× ×’ להתעלם. בינואר 2009 ספגה אונר”א חבטה קשה, לאחר שאחד האישים הבכירים ביותר בה פירסם מחקר נוקב על פעולותיה. ×’’יימס לינדסי, שהיה יועץ משפטי בכיר בסוכנות בשנים 2000-2007, התייחס למגוון של בעיות שהועלו בעבר על ידי גורמים בישראל ובקהילה הבינלאומית, אלא שהפעם הביקורת באה מלב הסוכנות עצמה.

בדו”×— של 84 עמודים (לקריאת הדו”×— המלא, ראו כאן) כתב לינדסי בין היתר ×›×™ “כישלונה של אונר”א (לשקם את הפליטים) נובע מהחלטה פוליטית”, וכי “במהלך השנים אימצה סוכנות האו”ם השקפה פוליטית שמעדיפה את הנרטיב הערבי והפלסטיני לאירועים במזרח התיכון”. בנוסף כתב לינדסי, ×›×™ אונר”א אימצה את הגישה שלפיה הפליטים צריכים לשוב לשטחים שנמצאים כיום במדינת ישראל, ובכך “עודדה פלסטינים להילחם מלחמות אבודות וריפתה את ידיהם של פלסטינים שרצו להתקדם לשלום”.

הדו”×— של לינדסי מתייחס גם לעניינים ספציפיים יותר, למשל למערכת החינוך של אונר”א. לינדסי מצטט כמה מחקרים אמריקאיים, שהמתון שבהם קובע ×›×™ תוכנית הלימודים בבתי הספר של אונר”א היא “אינה תוכנית של שלום” (“not a peace curriculum”), ×›×™ המפות בספרי הלימוד אינן כוללות את מדינת ישראל, וכי הטקסטים בהם “אינם מתייחסים ליהודים ולישראלים כאל אינדיבידואלים”.

אלה מלים קשות. מדוע אינכם מחליפים את ספרי הלימוד כך שיעמדו בסטנדרטים עולמיים?

“×–×” ×”×™×” מאוד מאכזב לקרוא את הדו”×— של לינדסי, ואני לחלוטין לא מסכים עם הקביעות שלו. אי-שיקומם של הפליטים אינו החלטה פוליטית של אונר”א, מכיוון שזה לא חלק מהמנדט שלנו. מבחינת מערכת החינוך, אנחנו משתמשים בספרים של הרשות הפלסטינית. האם הם מושלמים? לא, הם לא. אני לא יכול להגן על משהו שאינו בר-×”×’× ×”. אנחנו מודעים לחולשות של הספרים האלה, ולכן החלטנו להוסיף תוכנית לימודים מיוחדת, בכל כיתות הלימוד, שעוסקת בזכויות אדם. מכיתה א’ ועד ×™”ב אנחנו מלמדים את הילדים את ההיסטוריה של תנועת זכויות האדם. במסגרת זו אנחנו מלמדים את הילדים על מלחמת העולם השנייה ועל שואת היהודים, שהיוו בסיס להצהרת זכויות האדם של האו”ם מ-1948. אנחנו גם מלמדים אותם על ההחלטה שהתקבלה בעצרת הכללית ב-2005 לציין מדי שנה את 27 בינואר כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה”.

נושא לימודי השואה עלה לכותרות לפני כשנה, בעקבות פרסומים בתקשורת העולמית ×›×™ אונר”א החליטה להתחיל וללמד את הנושא בבתי הספר שלה ברצועה (ראו כאן לדוגמה אצל תום שגב ב”הארץ”). הפרסום עורר סערה גדולה: דובר רשמי של אונר”א, עדנאן אבו חסנה, אמר לסוכנות רויטרס ×›×™ “השואה אינה מוזכרת בתוכנית הלימודים של אונר”א”. ×’×™× ×’ עצמו צוטט בסוכנות הידיעות הפלסטינית “מען” כך: “לא עולה על הדעת שתלמידים פלסטינים יצטרכו ללמוד על השואה בזמן שישראל הוציאה מתוכנית הלימודים שלה כל דבר שקשור לפלסטין… לאונר”א אין שום כוונה להכניס לתוכנית הלימודים נושאים נגד רצונה של החברה הפלסטינית”.

×’×™× ×’ מכחיש נמרצות את הדברים, ואומר שמעולם לא העניק ראיון לסוכנות מען בעניין ×–×” (“×–×” שטויות”, לדבריו). הוא מתעקש שבבתי הספר של אונר”א מלמדים את התלמידים הפלסטינים על מחנות הריכוז, על אושוויץ ועל הגטאות באירופה.

ללימודים כאלה יש חשיבות רבה בהבנת ההיסטוריה של העם היהודי. יותר מכך – באקלים התרבותי במזרח התיכון, שבו הכחשת שואה נחשבת לדעה לגיטימית ולעתים אף דומיננטית, מדובר אכן בהישג. ניסיתי על כן ללמוד יותר על התגובות של התלמידים הפלסטינים בעזה, ולדעת כיצד מתנהלים שיעורים כאלה בפועל. שאלתי את ×’×™× ×’ אם גורם חיצוני כלשהו ביקר אי פעם בשיעורי היסטוריה כאלה. תשובתו היתה ×›×™ “כל מי שמבקר אותנו מוזמן לבוא לשיעורים האלה”.

שאלתי שוב אם עיתונאי מערבי כלשהו ביקר בשיעור ×›×–×” ופירסם את התרשמותו. תשובתו של ×’×™× ×’ היתה ×›×™ כתב העיתון הבריטי “אינדיפנדנט”, דונלד מקנטייר, ביקר בשיעור על השואה וכתב על כך בכתבה זו. אלא שמקריאת הכתבה ברור לחלוטין ×›×™ מקנטייר לא ×”×™×” בעזה ולא ביקר בשיעור ×›×–×” לצורך הכנת הכתבה. נותרתי בעניין ×–×” עם תהייה לא פתורה – מדוע אמר ×’×™× ×’ שמקנטייר ביקר בשיעור על השואה, וכיצד ×–×” שאף עיתונאי מערבי לא הוזמן לצפות בהישג ברור כל כך של סוכנות אונר”א.

ביקורת קשה במיוחד על ישראל השמיע ×’×™× ×’ בזמן מבצע עופרת יצוקה, כשהתראיין לרשתות טלוויזיה ולעיתונים בעולם, וקרא לקהילה הבינלאומית “לעשות כל שביכולתה כדי לעצור מיד” את האלימות וההרג. ×”× ×” דוגמה אחת לראיון שהעניק לרשת בי-בי-סי:

×’×™× ×’ טען שוב ושוב במהלך הראיון ×›×™ העיסוק המרכזי שלו אינו פוליטי וכי הוא אינו תופס צד בסכסוך. מה שחשוב מבחינתו הוא שמירה על זכויות האדם, ובכך אין הבדל בין ישראלים לפלסטינים. שאלתי אותו על כן אם טרח אי פעם לעלות לשידור ברשת הבי-בי-סי ולדחוק בקהילה הבינלאומית “לעצור מיד” גם את ירי הרקטות לשדרות או את פיגועי הטרור נגד ישראלים. בתשובה הוא שלח לי שתי דוגמאות: האחת היא נאום שנשא בקליבלנד ארה”ב במרץ 2009, ובו ציין ×›×™ “אם ישראלית שאינה יודעת אם בנה ייפגע מטיל מעזה היא קורבן של טרור”. דוגמה שנייה היא אירוע שהתקיים בקיבוץ זיקים ביולי 2009 בפני ×›-50 איש, ובו דיבר ×’×™× ×’ בגנות ירי טילים על ישראל.

לא ברור מה חשב ×’×™× ×’ כשנתן את הדוגמאות האלה, אך הן מעוררות גיחוך ממש. מצד אחד, מדובר בשידור ישיר ברשת עולמית, שבזמן משבר מגיעה קרוב לוודאי לבתיהם של עשרות אם לא מאות מיליוני בני אדם בכל העולם. מהצד השני, מדובר באירוע של כמה עשרות ישראלים בזיקים וכמה עשרות אמריקאים באירוע בקליבלנד. איזו השוואה! גם מבחינת התכנים, אין שום השוואה, שכן שאלתי את ×’×™× ×’ על קריאה מפורשת שלו לקהילה הבינלאומית “לעצור מיד” את האלימות, ואין כאן כזאת. אם הייתי אמור להשתכנע שאונר”א היא סוכנות נייטרלית וא-פוליטית, הדוגמאות האלה של ×’×™× ×’ רחוקות מלעשות את העבודה.

עניין נוסף שהעליתי בפני ×’×™× ×’ הוא הטענות שמושמעות פעם אחר פעם ×›×™ ברשימת מקבלי השכר מהסוכנות יש פעילי טרור רבים. מי שמנהל על כך מעקב הוא משרד החוץ האמריקאי, שכן ארה”ב היא אחת התורמות הגדולות ביותר לסוכנות, ולפי החוק האמריקאי, אין להעביר מימון לארגונים שמממנים טרור. בדו”×— שהעביר משרד החוץ האמריקאי לקונגרס במאי 2009, מופיעה הקביעה המעניינת הבאה (בעמוד 9):

“מאונר”א נמסר לנו ×›×™ הסוכנות בודקת את שמות אנשי הצוות, קבלני המשנה ומקבלי התשלומים שלה אל מול רשימת אנשי הטרור של מועצת הביטחון של האו”ם, וכי לא נמצאה שום התאמה. ואולם, הרשימה מוגבלת לאישים וגופים הקשורים לאל-קאעדה ולטליבאן, ועל כן אינה כוללת ארגוני טרור גדולים באזור, כמו חמאס”.

האם ייתכן ×›×™ מאחורי הניסוח הפתלתל ×”×–×” עומדת הקביעה המדהימה ×›×™ אונר”א בודק אם בין אנשיו יש אנשי טליבאן, אך לא בודק אם יש שם אנשי חמאס? בתשובה מסר ×’×™× ×’ את התשובה הבאה: “אונר”א עומדת בתנאים שקבע החוק האמריקאי, שאוסר מימון ישיר או עקיף של ארגוני טרור. אונר”א אוסרת העסקת אנשי חמאס או כל ארגון אחר. אונר”א אוסרת על העובדים בשורותיה לעסוק בכל פעילות אחרת, ודורשת התחייבות לכך בכתב. כחלק ממדיניות השקיפות של אונר”א מוגשת מדי שנה רשימה של אנשי הצוות לממשלת ישראל”. שאלתי את ×’×™× ×’ אם הדבר אומר ×›×™ הקביעה המופיעה בדו”×— האמריקאי שגויה, ועל כך לא קיבלתי תשובה. נותרה התהייה כיצד ניתן ליישב בין שתי הקביעות הסותרות.

בזמן מבצע “עופרת יצוקה” ירו פלסטינים על חיילי צה”ל בקרבת בתי ספר ומבנים אחרים של אונר”א. כשצה”ל השיב אש ונהרגו אזרחים, הוטחה ביקורת קשה על ישראל. מדוע הם יורים משם מלכתחילה?

“אני מגנה את מי שיורה טילים לעבר ישראל מאזורים שבהם ממוקמים מתקנים של אונר”א, ולמעשה אני מגנה ירי ×›×–×” גם מכל מקום אחר”. ולסיום, ביקש בכל זאת להעביר מסר של פיוס: “יש לי כבוד גדול לצוותים הישראלים במעברי הגבול שנמצאים בקו החזית מדי יום. אני אומר לפלסטינים שיסתכלו על הסיכון שהישראלים האלה לוקחים כדי להעביר סחורות לתוך ×¢×–×”. ומי יורה עליהם טילים? הפלסטינים. והשאלה שאני שואל אותם היא מה הם עושים כדי שזה לא יימשך”.

(גירסה מקוצרת של הראיון התפרסמה היום בגיליון סוף השבוע של העיתון “ישראל היום”).