ארכיון לקטגוריה שבדיה

9.2.2011

סיפור של צד אחד

האי-מייל שהגיע לתיבת הדואר הנכנס עורר מיד את סקרנותי.

זה היה מייל מארגון Paideia, המכון האירופי ללימודים יהודים שמושבו בשטוקהולם, שתיכנן משלחת של עיתונאים זרים לסיור בן כשבוע בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית. המכון חיפש עיתונאי ישראלי אחד שיצטרף לקבוצה.

חשבתי שיהיה מעניין להצטרף לקבוצה שכזאת – וכך מצאתי את עצמי לפני קצת יותר מחודש בסיור עם משלחת של 12 עיתונאים זרים: תשעה משוודיה (מתוכם ארבעה יהודים ואחת פלסטינית שהיגרה מסוריה), עיתונאית מרוסיה, עיתונאית מטורקיה ועיתונאי מגרמניה. היו שם נציגים לעיתונות המודפסת, לרדיו ולטלוויזיה. שלושת הימים הראשונים הוקדשו לסמינר ביד ושם, יום אחד לביקור בחברון, יום אחד לבית לחם, יום אחד לתל אביב ויום אחד לשדרות.

מהר מאוד הרגשתי שהחוויה שאני עובר היא מיקרוקוסמוס למתרחש בזירה הבינלאומית בין ישראלים, פלסטינים וגורמים בינלאומיים. הביקורת, ההאשמה והדינמיקה שבתוך הקבוצה היתה מלווה מבחינתי באלימות מחשבתית קשה. מן הסתם לא יכולתי לענות או להגיב על כל דבר, אך כתבתי את רשמיי ואת מחשבותיי. כעת אני מפרסם מעין יומן של הימים האלה, שונה במהותו מפורמט הכתבה העיתונאית הרגילה, אך בעל ערך לא פחות לטעמי.

קרא עוד

4.6.2010

קהילה על מזוודות

בית ×”×›× ×¡×ª במלמו

האסימון נפל למרקוס איילנברג לפני קצת יותר משנה. “הבנתי שאני לא יכול יותר להישאר בשבדיה”, הוא אומר. “זו פשוט לא מדינה טובה ליהודים. לא הרגשתי בטוח יותר, ואין שם שום עתיד מבחינתי. אני לא יכול לגדל את הילדים שלי כיהודים, והמצב רק יילך ויחמיר. כבר היום יהודים פוחדים לומר שהם יהודים, ואם מראיינים אותם בטלוויזיה או בעיתון, הם נותנים שמות בדויים. הם פוחדים שאחרי ×–×” יבואו וירביצו להם. מקללים אותם ברחוב, ולאף אחד לא אכפת. אתה מבין מה אני אומר? אנחנו מדברים על שבדיה הנפלאה והדמוקרטית, שנת 2010. ×–×” פשוט מטורף”.

איילנברג החליט שהספיק לו, ולפני כחודש החליט לעשות עלייה יחד עם אשתו ושני ילדיו. הוא עזב חיים נוחים ומשרה נחשקת במשרד עורכי דין יוקרתי, בית גדול בעיר מלמו וטויוטה אוונסיס סטיישן, וכל ×–×” בגיל 33. הוא גר עכשיו בדירה שכורה במודיעין, אבל עבודה חדשה עוד אין, וגם לא גן לילדים. הוא מבלה שעות ארוכות במסדרונות הביורוקרטיה הישראלית, אבל נשמע נחוש כסלע: “יש יהודים במלמו שהחליטו אחרת ממני. יש כאלה שמוכנים אולי לוותר על הזהות היהודית שלהם. יש כאלה שחושבים שאם הם יפסיקו ללכת לבית הכנסת או ירשמו את הילדים לגן כללי ולא יהודי, אז יפסיקו לזהות אותם כיהודים. אבל אני לא מוכן לזה. מבחינתי העובדה שמדינה דמוקרטית כמו שבדיה לא מסוגלת יותר להעניק למשפחה שלי תחושת ביטחון ולקהילה היהודית אווירה נורמלית – זו תופעה בלתי נסבלת”.

קרא עוד