עדי שורץ, כתיבה, עריכה שרותי תוכן

עיתונות מגויסת

חייל אמריקאי ×‘××¤×’× ×™×¡×˜××Ÿ (תצלום: צבא ארה"ב)

ב-60 השעות האחרונות מנהלים צבאות המערב באפגניסטאן את מה שמוגדר כקרבות המשמעותיים ביותר מאז תחילת המלחמה ב-2001. ×›-15 אלף חיילי נאט”ו (בעיקר אמריקאים ובריטים) תקפו בלילה שבין שישי לשבת את העיר מרג’×” שבדרום אפגניסטאן, הנחשבת למעוז החשוב ביותר של הטליבאן במדינה. לפי ההערכות, מסתתרים כאלף אנשי טליבאן ברחבי העיר, שאוכלוסייתה מונה ×›-80 אלף נפש.

מלחמה בשטח בנוי, חשש מפגיעה באוכלוסייה אזרחית, קרבות מבית אל בית ומטענים ממולכדים – כל התופעות המוכרות לישראל ממלחמתה בעזה במבצע “עופרת יצוקה”, הם כעת מנת חלקם של חיילי המערב, שמטרתם, לפי מפקדי נאט”ו, היא למגר את הטליבאן ולגרש את אנשיו מהעיר.

הקרבות עשויים להימשך עוד זמן רב, אבל כבר עכשיו אפשר לומר כמה דברים על הדרך שבה מסקרת העיתונות בארה”ב ובבריטניה את האירועים. כלפי העיתונות בישראל נטען במהלך מבצע “עופרת יצוקה” ×›×™ היא לא מספיק ביקורתית וכי לא ניתן בה ביטוי מספיק לקולות המתנגדים ללחימה. מעניין על כן לבחון כיצד נוהגים כלי התקשורת בשתיים מהדמוקרטיות החשובות בעולם.

נכון לשעת כתיבת שורות אלה, ביום שני בערב, הטון המוביל הוא של הזדהות מלאה עם הכוחות הלוחמים בשטח וקבלה של זווית הראייה של מפקדי נאט”ו. הדיווחים נשלטים לחלוטין על ידי הדוברים הצבאיים וכמעט ואין שום מקורות מידע עצמאיים. עיתונאים מערביים הוטמעו (embedded) בתוך היחידות הלוחמות, ודיווחיהם מכילים סדרת מסרים אחידה שהצבאות מנסים להעביר.

חלק מתיאורי הקרבות הירואיים כל כך, עד שהם מזכירים יותר סרטי מלחמה הוליוודיים. את הטון סימן העיתון “ניו יורק טיימס”, הנחשב לליברלי ביותר בעולם:

“המסוקים נחתו לפני עלות השחר, יום שבת, בתוך שדה פרג שליד שורת מבני בוץ. חיילי המארינס רצו אל תוך החשיכה, והשתוחחו ארצה עד שיחלפו ×¢× × ×™ האבק שהותירו אחריהם כלי הטיס המתרחקים”.

כתב העיתון “דיילי טלגרף” כתב על “טיסתו אל תוך ההיסטוריה” יחד עם הכוחות הבריטיים במסוק, והעיתון “סאנדיי טיימס” כתב בגאווה ×›×™ “חיילים בריטים הם חוד החנית במתקפת בעלות הברית באפגניסטאן”.

מטרת המבצע, כפי שהגדירו אותן מפקדי נאט”ו, הופיעו שוב ושוב בכל כלי התקשורת, ללא שום תהיות. כבר ביום שבת נכתב בעיתון “טיימס” מפי דובר צבאי בריטי ×›×™ “אנשי הטליבאן מבולבלים ומפוצלים… התחושה היא ×›×™ האירועים התגלגלו על הצד הטוב ביותר”.

לכתבים המערביים אין שום דרך לוודא את מספר הנפגעים. נאט”ו הודיע ×›×™ ביממה הראשונה לא נפגעו אזרחים אפגנים, ו”ניו יורק טיימס” מודה ביובש ×›×™ “במצב הכאוטי הנוכחי, אין אפשרות לוודא טענה זו”. למחרת נכתב ב”גרדיאן” ×›×™ “אנשי הצלב האדום אמרו שטיפלו ב-30 בני אדם, אך לא ×”×™×” באפשרותם להבחין בין אזרחים לחמושים”.

בכלל, לאפגנים אין כמעט פנים או שמות בדיווחים בכלי התקשורת המערביים. מדי פעם מצוטט דובר מטעם הטליבאן, אבל רוב מוחלט של המרואיינים הם חיילי המערב ומפקדיהם. המטרה המוצהרת של הלחימה במרג’×”, לפי מפקדי נאט”ו, היא לנסות ולהמעיט בנפגעים אזרחים – טענה שמושמעת שוב ושוב בכל הדיווחים ומתקבלת בכלי התקשורת כפשוטה. בהתאם, החיילים מוצגים כגיבורים הומאניים, שמנסים ככל יכולתם להגן על האזרחים.

אבל ביום ראשון אחרי הצהריים מדווח לראשונה על פגיעה באזרחים אפגנים. דובר צבאי אמריקאי הודה ×›×™ טיל שנורה לעבר חמושים של הטליבאן פגע בטעות במשפחה בת 12 נפשות. כל כלי התקשורת האמריקאים והבריטים מקבלים את הגרסה הצבאית, ובכל הדיווחים מתוארת הפגיעה ×›”טעות”. מימין ניתן לראות את הכותרת בעמודו הראשון של “ניו יורק טיימס” מיום שני (לחצו כאן כדי לראות את העמוד הראשון המלא). העיתון “גרדיאן” אפילו לא כותב על כך מלה בעמודו הראשון מיום שני, והעיתון “טיימס” מקדיש לכך ידיעה קצרצרה בתחתית העמוד. גם העיתון “וושינגטון פוסט” בוחר לדווח בעמודו הראשון על הקשיים שבהם נתקלים חיילי המערב ולא על האזרחים שנהרגו.

גם כאשר מחליטים כלי התקשורת להתייחס לעניין הנפגעים האזרחים, פגיעה זו מתוארת כמכשול בדרך להשגת היעדים הצבאיים. העיתון “טיימס” כותב ×›×™ “התרוממות הרוח בקרב מפקדי נאט”ו על ההצלחה ב-48 השעות הראשונות למבצע, דעכה עם היוודע על נפילת טיל אמריקאי בקרבת אזרחים”. העיתון השמאלי “גרדיאן” כתב ×›×™ “מפקד צבא בריטניה הודה שמותם של 12 אזרחים אפגנים הוא ‘מכשול רציני מאוד’ בפעילות הצבאית נגד הטליבאן”.

דיווחי רשתות הטלוויזיה לא היו שונים בהרבה. הנה דוגמה לדיווח ברשת סקאי:

המסקנה שעולה מכל הדוגמאות האלה היא ×›×™ התקשורת בישראל היתה ביקורתית הרבה יותר ו”פטריוטית” הרבה פחות מאשר מקבילותיה במערב. ×–×” לא שלכלי התקשורת בבריטניה ובארה”ב אין ביקורת על מדיניות ממשלותיהם באפגניסטאן. יש ויש: חלק תוהים אם מדיניות הנשיא אובמה אכן תוביל לניצחון על הטליבאן, וחלק אפילו סבורים שיש לסגת מאפגניסטאן ומיד. אבל אפילו העיתון “אינדיפנדנט”, אולי הסמן השמאלי ביותר בעיתונות הבריטית, שביקש במאמר המערכת שלו אתמול ×›×™ “יהא ×–×” המבצע האחרון”, כתב ×›×™ הוא “מעריך מאוד את החיילים הבריטים ומעריץ את מעשיהם באפגניסטאן”.