עדי שורץ, כתיבה, עריכה שרותי תוכן

האימאם של היהודים

חסן צ'לגומי

במרכזו של אחד הדיונים המשמעותיים ביותר כיום באירופה – בשאלה אם יש “איסלאם מתון” ואם ניתן בכלל לשלבו בהצלחה ביבשת – הולך ומתייצב המסגד בדראנסי, פרבר מצפון-מזרח לפאריס, כמקרה מבחן מעניין במיוחד. עד עתה ×”×™×” השם “דראנסי” חקוק בזיכרון הלאומי הצרפתי כשמו של מחנה המעבר שדרכו נשלחו יהודי צרפת לאושוויץ, אך כעת מסתמן המקום כאחד משדות הקרב הרלוונטיים ביותר על דמותה של היבשת.

שלשום פרצו למסגד בזמן תפילות יום השישי כמה עשרות מוסלמים – אנשי “קבוצת שייח יאסין” – ותבעו להדיח לאלתר את האימאם חסן צ’לגומי (Hassen Chalghoumi). הם הפסיקו את התפילה, איימו על המתפללים וניתקו את ציוד ההגברה. את צ’לגומי הם כינו “אויב האיסלאם”, אחרי שכבר כינו אותו בחודשים האחרונים “בוגד”, “משתף פעולה עם הרפובליקה הצרפתית”, “האימאם הציוני” ו”האימאם של היהודים”.

צ’לגומי נמצא על הכוונת של “קבוצת שייח יאסין” כבר כמה שנים, בגלל המאבק שהוא מנהל נגד הקיצוניות בקהילה המוסלמית, אבל הקש ששבר את גב הגמל ×”×™×” ככל הנראה התייצבותו החד-משמעית לצד היוזמה לאסור על נשים ללבוש בורקה. “הבורקה כולאת את הנשים והיא מכשיר לשליטה גברית ולשטיפת מוח איסלאמית”, אמר צ’לגומי נחרצות בראיון לעיתון “לה פריזיין”. “אזרחות צרפתית משמעותה רצון להשתלב בחברה, בבתי הספר ובמקומות העבודה. בצרפת יש זכות הצבעה לנשים מאז 1945, ומי שרוצה ללבוש את הרעלה צריך ללכת למקומות שבהם זו המסורת. לסעודיה, למשל”.

צ’לגומי, בן 38 שהיגר מתוניסיה לצרפת בשנת 1996, הוא תומך ידוע בדיאלוג בין מוסלמים, נוצרים ויהודים. לפני כשנה, לאחר מבצע “עופרת יצוקה”, השתתף במסע של אנשי דת צרפתים מכל הדתות לישראל ולעזה. עוד קודם לכן, בזמן המלחמה, קרא למוסלמים בדראנסי לא לצאת להפגנות נגד המלחמה, כדי לא לתת לאירועים חיצוניים להשפיע על מרקם היחסים החברתי בצרפת. בשנת 2006 השתתף באירוע לזכר השואה, אותה תיאר ×›”חוסר צדק ללא תקדים”, ואמר ×›×™ “בני ישראל ובני ישמעאל הם בני דודים, כאז כן עתה”.

למחרת השחיתו אלמונים את ביתו. הוא החל לקבל איומים על חייו, על מכוניתו מושלכות פחיות שמן דרך קבע, וכעת הוא מסתובב כל הזמן עם שומרי ראש צמודים (גם בתוך המסגד). במאמר שכתב בשבוע שעבר בעיתון “ליברסיון”, כתב עורך דינו של צ’לגומי, פריד הנאש, ×›×™ המפגינים נגדו נושאים שלטים עם תמונות של גופות ילדים פלשתינאים, והטענה היא ×›×™ צ’לגומי עצמו מממן בכספי המאמינים המוסלמים את צה”ל, המתואר ×›”צבא של ברברים רוצחי עם”.

סיפורו של צ’לגומי חשוב כל כך, משום שהוא ככל הנראה האימאם הראשון בצרפת שהעיז לצאת נגד מגמת ההקצנה וההתבדלות של המוסלמים במדינה (×›-6 מיליון, לפי ההערכות). בראיון נרחב ל”ניו יורק טיימס” בתחילת השנה הסביר צ’לגומי ×›×™ דעותיו נובעות מרצונו להגן על האינטרסים של המוסלמים בצרפת ולשלבם בחברה. “הצרפתים חושבים שהאיסלאם הוא דת חשוכה ואטומה”, אמר צ’לגומי, “שנשים מוסלמיות מושפלות ושגברים מוסלמים חושבים רק על סקס. ×–×” דימוי שאני לא מקבל… קל מאוד להשפיע על הצעירים המוסלמים שנולדו בצרפת. אומרים להם שהאיסלאם הוא גן עדן ושהאויבים שלהם הם היהודים, האמריקאים והמערב כולו. ×–×” לא דבר שצריך להסתיר יותר”.

בדיוק בשל כך החליט צ’לגומי לכתוב ספר, “האיסלאם בצרפת”, ובו לפרט את תפישת עולמו ×›”אימאם רפובליקאי”. הספר ×”×™×” אמור לצאת לאור בשבוע שעבר, אלא שאויביו בקהילה המוסלמית החלו להפיץ עלונים נגד הספר ולטעון ×›×™ מדובר במהדורה חדשה של “פסוקי השטן”. מחשש למהומות, נדחה בינתיים פרסום הספר עד 22 במארס.

איך כל ×–×” נתפש בחברה הלא-מוסלמית? במאמר מאיר עיניים בעיתון “לה מונד” בסוף פברואר כתבה קרולין פורה ×›×™ “הסיפור של צ’לגומי מביך את הפוליטיקאים ואת מערכות העיתונים. בשל החשש להיחשב לרודפי סנסציות ולאנטי-מוסלמים, מתארים העיתונים את הפרשה בצורה פתלתלה, עד כדי כך שאפשר כמעט להבין שהאימאם המציא את כל הפרשה כדי לזכות בפרסום”. אבל אסור לצרפת לנטוש את צ’לגומי, היא כותבת, שכן אם הוא יפסיד במערכה, “לשום אימאם בעתיד לא ×™×”×™×” האומץ לעשות את ×–×” שוב”.